<h1>בדק הבית לרא"ה על תוה"ב בית חמישי שער ראשון</h1>
<h2>דף נז:</h2>
גרסינן בע"א בפ"ר ישמעאל אמר רב קטן בן יומו עושה יין נסך לאסור אותו בשתיה ולא בהנאה עד שידע בטיב ע"ז ומשמשיה. ואמרינן נמי התם אמר רב נחמן אמר שמואל הלוקח עבדים מן הנכרים אע"פ שמלו וטבלו עושין יין נסך, כלומר בשתייה עד שתשתקע שם ע"א מפיהם והיינו שנים עשר חדש והיינו במגייר אותם שלא מדעתם לשם עבדות דאפשר לעשות כן כדאיתא ביבמות (מ"ח, א'). והא דתני לוקח עבדים מן הנכרים, לאפוקי בני השפחות שגדלו בבית ישראל, אבל עבדים דלאו בני שפחות, לא שנא לוקח מן הנכרים לא שנא לוקח מישראל ושלא כדברי המחבר. ובגמרא מייתינן חדא מתניתא דאית בה תרי לישנא לענין רוקן ומדרסן בבני השפחות בשוק, דאיכא דתני טהור ואיכא דתני טמא. ולהאי לישנא דתני טהור לא סגיא דלא פליגי רב ושמואל ולהאי לישנא דתני טמא אפשר דלא פליגי אלא מר אמר חדא ומר חדא, וכיון דכן האי לישנא עדיפא לן למימרא דלא פליגי ואמרינן נמי דרוקן ומדרסן בשוק טמא ואף על גב דספיקא דרבנן, הא אמרינן בפסחים (עי' ט"ז, א', י"ט, ב') דספק רוקין וספק משקין לחומרא אזלי בהו רבנן, הילכך בתרוייהו נקטינן לחומרא לאסור בשתייה ושלא כדברי המחבר אבל בהנאה מותר. ומכאן סמכו רבותינו ז"ל להתיר עכשיו מגעם של נכרים בהנאה, כקטנים שאינן יודעין בטיב ע"א ומשמשיה. ואע"פ שאסרו חכמים מגעם לא השוו בו מדותיהם, שהרי מגעו שלא בכונה התירו ובני השפחות התירו ובגר תושב התירו בהנאה אף יינו, אלמא שלא גזרו לכל אלא לפי מה שראו אף כאן יש לומר שכיון שאנו רואים בהם שאין מנסכים ואינן אדוקין בניסוך, אין מגעם אוסר בהנאה. אבל יינן ודאי אסור ואפי' בהנאה שלא מצינו לו היתר בשום מקום אלא בגר תושב שקבל עליו בב"ד שבע מצות, ואף בו נחלקו. ודברי המחבר בזה כשגגה, שכתב בזה סמכו קצת בדורות אלו ליקח יינן בחובותם ע"כ וחס ושלום נשתקע הדבר ולא נאמר שאין [אנו] דנין אלא לענין מגעם אבל סתם יינן לעולם אסור חוץ מגר תושב.
